2.20 : הורמונים עיקריים ותפקודיהם

ההורמונים, שליחים ביוכימיים המיוצרים בבלוטות אנדוקריניות, חיוניים בוויסות תפקודים גופניים ובשמירה על הומאוסטזיס. האיזון של כל הורמון הוא קריטי; חוסר איזון יכול להוביל להפרעות פיזיולוגיות משמועתיות. ההורמונים העיקריים כוללים אוקסיטוצין, קורטיזול, אפינפרין, אסטרוגן, טסטוסטרון, תירוקסים, הורמון הגדילה, אינסולין וגלוקגון.

אוקסיטוצין, המיוצר בהיפותלמוס ומשחורר על ידי בלוטות בלוטת יותרת המוח, משחק תפקיד בקשרים חברתיים, בלידה ובהנקה. חוסר הפשרה של אוקסיטוצין יכול להפריע באינטראקציות חברתיות ובתגובות ללחץ, מה שעלול לתרום למצבים כמו דיכאון. הפרשת יתר של אוקסיטוצין , אם כי פחות שכיחה, עלולה להחמיר התכווצויות במהלך הלידה או לגרום לרפלקס פליטת חלב פעיל מדי במהלך ההנקה.

קורטיזול, המופרש מבלוטות יותרת הכליה, מווסת לחץ, המטבוליזם ותגובות חיסוניות. חוסר הפרשה של קורטיזול גורם למחלת אדיסון, שמתבטאת בעייפות וחולשת שרירים, בעוד שהפרשת יתר גורמת לתסמונת קושינג, המתאפיינת בהשמנת יתר, לחץ דם גבוה ורמות סוכר גבוהות בדם.

אפינפרין, גם הוא מופרש מבלוטות יותרת הכליה, מגביר את קצב הלב ואת ייצור האנרגיה בתגובה ללחץ. חוסר הפרשה שלו יכול להקהות את תגובת הלחץ, מה שמסכן את ההישרדות במצבים אקוטיים, בעוד שהפרשת יתר עלולה לגרום לתסמינים מתמשכים של לחץ, כמו חרדה כרונית והפרעות לב.

אסטרוגן, המיוצר בעיקר על ידי השחלות, חיוני לבריאות הרבייה הנשית, משפיע על המחזור החודשי, על צפיפות העצם ועל רמות של כולסטרול. כאשר אסטרוגן מופרש ברמות נמוכות מהרגיל, זה יכול להוביל לאי סדירות במחזור החודשי ולסיכון מוגבר לאוסטיאופורוזיס (דלדול עצם) בשל ירידת צפיפות העצם. מצד שני, הפרשת יתר של אסטרוגן קשורה לסיכון מוגבר לסרטן השד והרחם, מה משקף את תפקידו הקריטי אך העדין של ההורמון בצמיחה ושכפול התאי.

טסטוסטרון, המיוצר בעיקר על ידי האשכים, קשור לרקמות רבייה זכריות, מסת שריר ועצם, וצמיחת שיער גוף. חוסר הפרשה של טסטוסטרון יכול לגרום לירידה במסת השריר, תפקוד מיני לקוי ולירידה בצפיפות העצם, ולעיתים קרובות מוביל לאוסטיאופורוזיס. יתר על כן, הוא יכול להשפיע על יציבות המצב רוח ולהוביל לתסמינים דיכאוניים. לעומת זאת, ייצור יתר של טסטוסטרון עלול להעלות את הסיכון למחלות כמו הגדלה של הערמונית וקשור לאגרסיביות מוגברת ולהפרעות במצב הרוח.

בלוטת התריס, הממוקמת בצוואר, מפרישה תירוקסין המסדיר את המטבוליזם, הגדילה וההתפתחות. תת פעילות בלוטת התריס (Hypothyroidism) נובעת מחוסר הפרשה של תירוקסין, מאיטה את המטבוליזם, גורמת לעלייה במשקל ולעייפות. מנגד, הפרשת יתר מובילה לפעילות יתר של בלוטת התריס (Hyperthyroidism), מתאפיינת בהגברת המטבוליזם, ירידה במשקל ועצבנות.

הורמון הגדילה, מוצר נוסף של בלוטת יותרת המוח, מווסת את הגדילה והמטבוליזם. חוסר הפרשה של הורמון זה בילדים מביא לכישלון גדילה ולגובה נמוך, בעוד שהפרשת יתר יכולה לגרום לענקיות (Gigantism) או לגידלון (Acromegaly), שבהם העצמות גדלות בצורה בלתי רגילה.

אינסולין וגלוקגון, המופרשים על ידי הלבלב, פועלים ביחד כדי לשלוט ברמות הגלוקוזה בדם. חוסר אינסולין או עמידות לאינסולין גורמים לסוכרת, המתאפיינת ברמות סוכר גבוהות בדם, בעוד שהפרשת יתר של אינסולין מובילה להיפוגליקמיה, המציגה סיכונים כמו נזק מוחי ופרכוסים.

הורמון בלוטת האצטרובל, המוכר כמלטונין, מיוצר על ידי בלוטת בלוטת האצטרובל, בלוטה אנדוקרינית קטנה הממוקמת סמוך למרכז המוח. מלטונין חיוני בוויסות השעון הביולוגי של הגוף, ומשפיע על מחזורי השינה ועל מקצבים ביולוגיים עונתיים. הוא גם מעורב בתהליכים ביולוגיים שונים, כולל אפנון מצב הרוח וביצועי המערכת החיסונית. חוסר הפרשה של מלטונין עלול להוביל להפרעות שינה, כמו נדודי שינה(Insomnia), ועלול לתרום לתסמינים של הפרעה רגשית עונתית (SAD) ולסוגים מסוימים של דיכאון. מנגד הפרשת יתר של מלטונין פחות שכיחה אך עלולה להוביל לעייפות יתר ולהפרעה בשעון הביולוגי, שעשוי להשפיע על תפקודים קוגניטיביים ועל יציבות מצב הרוח. שני המצבים מדגישים את החשיבות של רמות מאוזנות של מלטונין לשמירה על בריאות אופטימלית.